ביה"ד הרבני האזורי פסק לאחרונה, כי בעל שבגד באשתו והלך שבע שנים לאישה זרה, ישלם לאשתו לא רק את כל סכום כתובתה , אלא גם יוסיף לה סכום כספי, כפיצוי נאות והולם.
למעשה, מדובר במהדורה שניה של איבוד חלקו בנכסים משותפים של בן זוג הבוגד, לטובת בן הזוג השני, אלא שהפעם מדובר בבעל בוגד ולא באישה שבגדה.
במהדורה הראשונה של עניין זה היתה זו האישה שבגדה. ביה"ד הרבני הגדול קבע, כי לאור העובדה שהיא בגדה בבעלה הרי היא מפסידה את חלקה בנכסיו (שהיו במקרה זה החזקות פיננסיות שונות). נימוקו של ביה"ד הרבני היה, כי עקב הבגידה לבעל יהיו הוצאות כספיות לצורך שיקום חייו והקמת "בית חדש". פסק דין זה בוטל בבג"ץ 8928/06. בפסק הדין, קבע ביהמ"ש העליון, כי לא ניתן לפגוע ברכוש משותף כשמדובר בבגידה. אשה בוגדת לא תפסיד מחלקה ברכוש המשותף.
העובדה שבן זוג אחד, אשם בגירושין אין בה כל הצדקה לפגוע בו פגיעה כספית במסגרת חלוקת הרכוש, גם לאור העובדה שהמונח "אשמה" בפירוק הנישואין אינו ניתן לכימות או לקביעה כי האחד הוא אשם בלעדי.
והנה קרה מקרה הפוך. הפעם היה זה הבעל שבגד. ביה"ד הרבני לא היסס להטיל עליו לשלם לאשתו לא רק את תשלום סכום הכתובה (מוצמדת), אלא גם הטיל עליו לשלם לאשתו, כמובן מתוך חלקו ברכוש המשותף, פיצוי כספי נאות והולם, ובפרט על אותן שבע שנות בגידה עם אשה זרה…זוהי בדיוק אותה פסיקה עם נימוק שונה אך אותה תוצאה!
ביה"ד הרבני קבע, כי הבעל התנתק מאשתו, נתן עינו באחרת, בגד באשת בריתו והלך לחיק אישה זרה- על זה עליו לפצותה. בכך בעצם פעל ביה"ד הרבני על פי סע' 8(2) לחוק יחסי ממון התשל"ג-1973, כאשר נטל כספים מחלקו של הבעל ברכוש המשותף והעבירם לאישה בשל נימוק הבגידה.
חיוב הבעל בתשלום סכום הכתובה עקב הבגידה אינו דבר חדש. בתי הדין רבניים לא היססו לרגע לחייב בעל בוגד בתשלום כתובה, יהיה סכומה אשר יהיה. כך למשל בית הדין האזורי בתל אביב פסק, כי כיוון שהבעל חי עם אשה אחרת, כבר מזה תקופה ארוכה, עליו לשלם לה את סכום כתובתה בסך 500,000 ₪ ! ביה"ד האזורי בחיפה חייב בעל שנסע עם אשה לחו"ל ולן עמה בחדר אחד לשלם את סכום בכתובה, שלו התחייב בעת הנישואין, בסך של מיליון ₪ !
במקרה זה, ביה"ד הרבני האזורי בנתניה הגדיל לעשות וחייב את הבעל לשלם לאשה לא רק את כל סכום הכתובה, אלא שעליו לשלם לה בנוסף "פיצוי כספי נאות והולם כלשונו". אין ספק, כי במקרה זה הוכחה אשמת הבגידה (ולא מניעיה) וזה היה מספיק לביה"ד הרבני כדי לחייב את הבעל בתשלום הפיצוי הכספי. אולם, כאן הלך בית הדין הרבני בדרך שונה, עוקפת בג"ץ. תחת לקבוע שהבעל הפסיד מהרכוש המשותף לטובת האשה הנבגדת, קבע שעליו לשלם לה את כל כתובתה ופיצוי כספי הולם, תוך הסתמכות על הדין הדתי, ולא כפי שנימק שעה שנטל מהאשה שבגדה את חלקה בכספי בעלה.
הענשת בעל בוגד מוכרת בהלכה היהודית, שהמורד באשתו מוסיף על כתובתה. היינו, שעה שנראה בעיני ביה"ד כראוי ומוצדק, פוסקים לה את כתובתה ותוספותיה ואפילו פיצוי נאות- וכל זה נקרא פיצויי גירושין.
לעיתים ביה"ד הרבני אפילו מחייב את הבעל התובע גירושין בתשלום כפל כתובתה.
הכלל הוא, שככל שהאשמה של האשה בגירושין פחותה- סכום הפיצויים גדל.
פסיקת ביה"ד הרבני הזו עקפה את פסה"ד שניתן בבג"ץ 8928/06 בדרך מתוחכמת, כמו גם פסיקת פיצויי גירושין נגד הבעל ע"י ביה"ד הרבני עוקפת גם הסכם יחסי ממון השולל מהאשה זכויות ברכוש, כך שהבעל שבגד בה ישלם לה פיצויים הולמים למרות כל הסכם יחסי ממון.
