על סעיף 35 לחוק הירושה (ע"מ 1182/05)
בפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בת"א אשר ניתן לאחרונה (3/3/09), נסקרה סוגיה משפטית חשובה העוסקת בהחלת תורת האורגנים על דיני ירושה, אשר עשויה להביא לפסלות הצוואה עקב השתתפות בעריכת צוואה (סעיף 35 לחוק הירושה). התאגיד יכול לרשת כדין כל אדם, התאגיד פועל באמצעות האורגנים שלו שהם מוחו וזרועותיו (הלכת "מודיעים" ע"פ 3027/90 חברת מודיעים נ' מ.י מה(4) 364). באמצעות תורת האורגנים ניתן לייחס לתאגיד מחשבה ומעשה של האורגן, מעין תכונות אנושיות , כמו בשר ודם. לכן יש והתאגיד מעוניין בצוואה כזוכה, אך פועל באמצעות האורגן שלו.
בעניין זה, המנוחה ציוותה את עיקר רכושה לאוניברסיטת ת"א לשם הקמת קרן כספית שפירותיה ישמשו לרכישת ספרים בתחום מסוים. את הצוואה ערך עו"ד, היועמ"ש של האוניברסיטה (מקבל משכורת). נטען, כי האוניברסיטה נטלה חלק ממשי בעריכת הצוואה באמצעות היועץ המשפטי שלה (האורגן), ולכן הוראות הצוואה המזכות אותה בטלות. בביהמ"ש לענייני משפחה (ת"א) מפי כב' השופט ש' שוחט (כיום בביהמ"ש המחוזי בת"א) בתיק עזבון 6071/01 (נבו) נקבע, כי בנסיבות העניין אין במעורבותו של היועמ"ש של האוניברסיטה בניסוח הצוואה כדי להביא לפסילתה של ההוראה בצוואה המזכה את האוניברסיטה.
גם אם האוניברסיטה היא הנהנית העיקרית, היא עדיין אינה הזוכה, אלא הציבור אשר ייהנה מהעושר הספרותי של ספריית האוניברסיטה, אשר פועלת ללא כוונת רווח. נקבע, שהדוקטרינה התולה את האחריות של תאגיד באחריות האורגן שלה אינה חלה על פי סעיף 35 לחוק הירושה (אלא רק באחריות שילוחית), אך בערעור נקבע שכן.
סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה בדבר בטלותה הגורפת של צוואה לגבי מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה. אין כאן שאלה עובדתית אם היתה השפעה על המנוח אם לאו, ואפילו הצוואה היא הגשמת רצונו המלא של המנוח, כיוון שהזוכה נטל חלק בעריכתה הרי היא בטלה. זוהי תוצאה מחמירה,
ולפיכך נטתה הפסיקה (ראה ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר פד"י כב (2) 372),לפרשה על דרך הצמצום ובאורח דווקני את שתי העילות הראשונות (עד לצוואה ומי שערך את הצוואה) אך הרחיבה קמעא את עילת הבטלות השלישית "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" (ראה 5869/03 חרמון נ' גולוב פד"י נט(3) 1). הווי אמר שיש והוראות הצוואה תתבטלנה בשל מכלול אירועים וזיקות שיתכן וכל אחד מהם לבד לא היה בו כדי לפסול, אולם סך כל הדברים מביאים לפסלותה.
במקרה הנדון, עו"ד שערך את הצוואה, היה היועמ"ש של האוניברסיטה שהוא עצמו אינו הזוכה. כאן באה תורת האורגנים להתגבר על העדר מימד אנושי לתאגיד והיא קובעת כי מקום שהחוק מטיל אחריות אישית על תאגיד (תכונות אנושיות), הרי שהיסוד הנפשי שמתקיים אצל האורגן הוא היסוד הנפשי של התאגיד. כך שאותו אדם שמייחסים לו פעולות הוא חלק מהאורגן שלה.
במקרה זה נקבע, כי לא ניתן לייחס לאוניברסיטה נטילת חלק פעיל בעריכת הצוואה ולפיכך הוראות הצוואה לא בוטלו. אולם כאן הוסיף ביהמ"ש וקבע שאכן יש וצוואה תבוטל עקב החלת תורת האורגנים על דיני הירושה, שכן גם תאגיד כשר לרשת. ולפיכך תאגיד זוכה עלול להיפסל עקב החלת סעיף 35 לחוק הירושה, כגון שהעד לצוואה, שבה זוכה התאגיד, הוא בעליה.
הדבר תלוי בזהות האורגן, זהות התאגיד (ואם הוא מלכ"ר או תאגיד כלכלי רגיל), אם יש לאורגן תמריץ להביא רווחים לשם תגמול כספי ועוד.
אמנם במקרה זה לא היה מקום לפסול את הצוואה מחמת השתתפות בעריכה, למרות שעורך הדין מועסק על ידה כמקבל משכורת. אך הוטלה על עוה"ד חובת בחינה מעמיקה יותר של רצון המצווה , אם פעל העורך דין "להביא את רצון המצווה ולא היה כפוף להכתבתו של הזוכה", ומכאן שהכל תלוי בנסיבות ובראיות של העניין.
לכן כאשר התוצאה תלויה בבדיקת הקשר שבין רצון המצווה (כפי שהוכח) לבין מידת השתתפות הזוכה (כפי שהוכח), תוך שביהמ"ש הטיל על עורך הדין מאמץ לבירור רצונו העצמאי האמיתי של המצווה, ולא להסתפק במידע שנמסר לו על ידי הזוכה בצוואה.
החידוש הוא בהטלת חובה מיוחדת על עוה"ד העושה צוואה כלפי המצווה (חובת אמון) חובות של אתיות ומקצועיות.
נשאלת השאלה- בהיותו מועסק (שכיר) ע"י הזוכה עפ"י הצוואה- כיצד יוכל הוא לתמרן בין שני אלה?
האם באמת יכול ביהמ"ש, בדיעבד, קרי לאחר פטירת המנוח, לברר היטב את רצונו האמיתי של המנוח, וכיצד יברר האם פעל עורך הדין לעשות זאת ולא היה כפוף להכתבתו של הזוכה? הרי רק את עוה"ד נותר לנו לשאול ולחקור אותו על כך.
נוסיף, כי בעניין אחר ת"ע (חיפה) 2120/05 נדון עניין דומה. פסה"ד מפי כב' השופטת מ' מרבס עסק בהתנגדות לצוואה שבה הזוכה היתה עמותה בשליטת אדם אחד, אשר השתתף בעריכתה.
ביהמ"ש סירב "להרים את המסך", ולומר כי הצוואה נעשתה בעצם לטובתו, בעיקר משום שלא הוכח כי הוא זוכה ישיר עפ"י הצוואה. (על פסק דין זה הוגש ערעור והוא תלוי ועומד).
ביהמ"ש ציין, כי טרם ניתנה תשובה ע"י ביהמ"ש העליון, האם יש לראות בתאגיד יישות נפרדת בנסיבות של תאגיד שזוכה עפ"י צוואה, שהוא בשליטת אדם אחד, שהיה שותף לעשיית הצוואה.
