הקיימת חובת היוון לנכסים פיננסיים?
ביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ (כב' השופטת דר' ורדה בן שחר) קבע בהחלטתו מיום 22/3/09 (תמ"ש 29102/08), כי מוניטין הוא נכס הון אנושי בר איזון, ולפיכך מינה מומחה אשר יבדוק אם קיימת עליה בכושר ההשתכרות של הבעל בעקבות פיתוח קריירה ומוניטין או שמא יש לו כישורים אישיים שאינם קשורים במוניטין. כך הורה גם לבדוק את כושר ההשתכרות של האשה עקב מוניטין והון אנושי שפיתחה במהלך הנישואין ולאזן בינהם.
מוניטין הינו צבירת הון אנושי, נכס (לא מוחשי) בעל ערך רב אותו יש לחלק עם בן הזוג ראו בע"מ 4623/04 (פורסם בנבו).
על כך בא גם תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, שהוסיף במפורש לכלל נכסי בני הזוג גם זכויות פיננסיות לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות, ומכאן שלא רק שלא גרע את נכסי המוניטין אלא הוסיף עליו.
דא עקא שבתיקון זה שהיה כה חיוני, נדרש וחשוב לא נדונה כלל חובת ההיוון. קרי, האם יכול ביהמ"ש בבואו לחלק את נכסי בני הזוג למנות מומחה אקטוארי אשר יקבע כאן ועכשיו מי חייב למי ומי ישלם למי מראש ולמפרע, או שמא בן הזוג יחלוק עם בן זוגו את נכסיו אלו, רק כאשר יבוא יומם, קרי בעת יציאה לפנסיה, פדיון קופות הגמל (בעת פרישה או זקנה).
כיום ביהמ"ש אינו רשאי לעשות זאת ללא הסכמה, בעיקר משום שמדובר על חלוקת נכסים שטרם באו באופן ממשי לידיו של בן הזוג, הבנויים על חישובים אקטוארים מסובכים תוך הנחות עבודה שונות.
יתכן וניתן ללמוד מהתיקון לחוק, כי הקדמת מועד הסדר איזון המשאבים כוללת גם חלוקה מיידית תוך הטלת חובת היוון בנכסי כל אחד. באופן זה יוכל ביהמ"ש למנות אקטואר, אשר יקבע, כבר עתה, את שווי הנכס העתידי, של כל אחד מבני הזוג ולאזן ביניהם תוך הטלת חיוב בהתאם לסעיף 6 לחוק בו נקבע שאם היו שווי נכסי האחד עולים על שווי נכסי השני חייב הוא ליתן לשני מחצית ההפרש. מכאן שכדי לעשות כן נזקק ביהמ"ש (בהעדר הסכמה כמובן) למנות אקטואר לשם חישוב תשלום מיידי באמצעות ההיוון ולהורות על כך בפסק דינו.
בעניין המוניטין דנו לאחרונה שני פסקי דין. האחד ניתן בביהמ"ש העליון, בע"מ 4623/04 (פורסם בנבו) שם חייב ביהמ"ש את בן הזוג (הבעל) לשלם לשני (האשה) בגין נכסי הקריירה שצבר, סך חד פעמי של 250,000 ₪, סכום "המשקלל את הפער בפיתוח כושר השתכרותו של כ"א מבני הזוג עקב הנישואין. על הכנסותיו של המבקש והמוניטין שרכש…" אלא שבעניין זה היה מדובר בבני זוג הכפופים להלכת השיתוף ולא לחוק יחסי ממון. פסה"ד השני אוזכר ב"סקירה משפטית", חוברת 421 ע"מ (חיפה) 740/08.
גם כאן ביהמ"ש חייב את בן הזוג (הבעל) לשלם לשני (האשה) סכום חד פעמי של 200,000 ₪, סכום שהוא חלקה של האשה בנכסי קריירה של בן זוגה, על דרך האומדנא. אלא שלטעמנו אף הוא שגוי כיוון שהתבסס על פסה"ד המוזכר לעיל, שעניינו הלכת השיתוף ולא ביצוע הוראות סעיף 6 לחוק יחסי ממון (מחצית ההפרש).
בשני פסקי הדין אלו לא נדונה שאלת מינוי אקטואר בעל כורחם של הצדדים וחיוב האחד בתשלום סכום מהוון המגיע לבן הזוג השני. זאת כיון, שהטלת חובת היוון מתבקשת מאליה שעה שיש לפעול עפ"י סעיף 6 לחוק- היה שווים של נכסי בן הזוג האחד עולים על שווים של נכסי השני, חייב האחד ליתן לשני מחצית ההפרש. כיצד ייתן אם לא יעשה היוון?
ברור אפוא שללא האפשרות להטיל חיוב כזה לא יוכל ביהמ"ש להורות על איזון המשאבים כמצוות סעיף 6 לחוק, ובני הזוג יישארו תלויים זב"ז עד יום היגמלם של הזכויות, כאלו או אחרות, לפעמים פרק זמן ממושך מאוד. זו תוצאה בלתי אפשרית שיש לתקנה בחוק.
