א. במסגרת ההתדיינות של בני הזוג, בכל ערכאה שהיא ואפילו מחוץ לכותלי ביהמ"ש כגון בהליכי בוררות, גישור וכיוצ"ב, עניין הכתובה נדחק לקרן זוית. בד"כ מוותרת האשה על כתובתה תהיה אשר תהיה, קל וחומר כאשר האשה היא זו אשר מבקשת להתגרש.
אם כן מה המשמעות לכתובה, למה היא נעשית ? הלא הכתובה אינה קשורה כלל לדיני איסור והיתר אלא תקנה ממונית שנועדה לסייע לבני הזוג לחיות בשלום ובמקרה של גירושין להפרד בצורה אנושית ע"י כך שהבעל ישלם לה את כתובתה שהיא בעצם מזונותיה למשך שנה לאחר הגירושין.סכום הכתובה הינו עיקר הכתובה + התוספת שמקבל עליו הבעל מרצונו ונקבע ל 200 זוז + התוספת כתובה, שהיא התחייבות שמקבל עליו הבעל מעבר לחיובי עיקר הכתובה והנדוניה.
מתי האשה איבדה את כתובתה ? תלי תלים של הלכות נקבעו בעניין זה.
ב. ברם השימוש העקרי בכתובה ובסכום שנקבע שם הוא על פי חוק הירושה. בחוק הירושה נקבעו מספר הוראות פוזיטיביות חשובות במקרה של פטירת הבעל.
הליכים בעניין זה הינם רק בסמכותו של ביהמ"ש למשפחה ( או על פי סעיף 9, בהסכמה בביה"ד הרבני). מדובר בחוב של העזבון (סעיף 104 (א) (3) הנ"ל). ואת המגיע לה על פי כתובתה, יש לנכות מחלקה כיורשת. (סעיף 11 ג הנ"ל).
על פי הדין העברי אין בעיה כזו. האלמנה אינה יורשת את בעלה ולפיכך היא זכאית לכתובה. משום כך, נעשה שילוב בין הזכות לכתובה לבין נכוי סכום הכתובה מחלקה בירושה שירשה לפי החוק בישראל. פירושו של דבר, שכאשר סכום הכתובה הינו נמוך מחלקה בעזבון היא לא תקבל את סכום הכתובה, אך אם סכום הכתובה עולה על חלקה בעזבון היא תבחר בכתובה במקום את חלקה בעזבון. התוצאה היא שבמקרה של פטירה, אין הבעל יכול למנוע מהאשה את כתובתה שהיא חוב מועדף, והיא יכולה לגבות את כתובתה, לפני כולם.
שאלה אחרת היא הצמדת סכום הכתובה למדד (דולר, ריבית). שהרי אי הצמדת הסכום גורם לאיבוד ערכה. במרבית בתי הדין הרבניים אין מוסיפים הפרשי הצמדה על סכום הכתובה, אלא אם זה הוצמד במפורש ומכאן שבטחונה של האשה עליו דברנו לעיל, אבד.
שאלה מענינת היא השילוב "בין האירועים". מה הדין אם התנהלו הליכים בביה"ד, שם תבע הבעל את איבוד זכותה של האשה למזונות (וממילא את הכתובה) והוא נפטר לעולמו. סעיף 57 ב קובע שאם נשללה הזכות למזונות בחיים הוא אינו זכאי למזונות מעזבונו ומה הדין במקרה של כתובה ?
(הפסיקה פרשה "נשללה" לא ע"י אקט שיפוט אלא מעצם המעשה, אירוע כל שהוא הגורם לשלילת מזונות. ראה בעניין זה שרלוטה לוי נ. עזבון המנוח יוסף לוי, פד"י כד (2) עמוד 720.
דעת המיעוט, כבוד השופט ח. כהן סבר כי שלילה כזו צריכה אקט שיפוטי ועוד בחיי המנוח.
