בעקבות בע"מ (עליון) 4383/09
לאחרונה נתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי בתל אביב ע"מ 1100/05 בערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור וביטל את פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה. לכאורה לא היה בזה כל חידוש אלא שביהמ"ש המחוזי התערב בכל הממצאים העובדתיים של ביהמ"ש לענייני משפחה והפך את פסק הדין. בביהמ"ש המחוזי קבע כי בימ"ש קמא טעה בהערכת ממצאים ובהערכת עדויות וכך שגה בתפיסה הכוללת של התשתית העובדתית.
סעיף 9 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה קובע: "לבית המשפט הדן בערעור על פסק דין או על החלטה של בית משפט לענייני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות לפי חוק זה, לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור". לאור זאת רשאית ערכאת הערעור להתערב יותר בממצאים עובדתיים למול ערעורים רגילים.
זאת אם ניתן לגבש מסקנה עובדתית שונה על בסיס חומר הראיות וכן יכול ביהמ"ש המחוזי בשבתו כערעור לקבוע עובדות חדשות המתבקשות מחומר הראיות שהיו בפני בני ביהמ"ש קמא וליתן פסק דין ללא כל צורך להחזיר את התיק לבימ"ש קמא. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וזו נדחתה.
נקבע (כב' השופט א. רובינשטיין) כי על פי גישת המחוקק (סעיף 9 לחוק) יכול ביהמ"ש המחוזי בשבתו כערכאת ערעור לשמוע עדויות ולקבל ראיות חדשות, ממש כמו ביהמ"ש לענייני משפחה. זוהי "שמיעה מחדש" במובן הרחב ביותר, שכן ביהמ"ש של הערעור אינו כפוף לכללי הערעור של בתי משפט רגילים. לפיכך לביהמ"ש של ערעור סמכות לצלול לעומק הראיות בצורה הרחבה ביותר (בע"מ 4383/09 29.6.09).
לפנינו איפוא פסיקה חדשה, (שאמנם אינה הלכה מנחה) המשנה עד יסוד את דרכי הערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה. השוני המהותי הוא שלמעשה מוטל על ביהמ"ש של ערעור להשלים את החסר ובמידת הצורך לשמוע עדויות ולקבל ראיות ולא להחזיר את התיק לביהמ"ש קמא. מדובר בנטל חדש וכבד על ערכאת הערעור אשר נדרשת לצלול לעומקן של הראיות ולהשלימן.
בכך אמנם יחסך זמן שיפוטי רב שכן התיק לא יוחזר לבימ"ש קמא, מאידך ערעורי משפחה יהיו למעשה פתיחת המערכה מחדש תוך סיכוי רב יותר שהתוצאה תשתנה כמו שקרה כאן. כאשר ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות לצוואה על סמך טענת השפעה בלתי הוגנת בעוד שביהמ"ש המחוזי הפך את הקערה על פיה ופסק שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת וכי ביהמ"ש לענייני משפחה לא נתן דעתו כדבעי לתשתית העובדתית המהותית.
הנה כי כן, הדעה המקובלת שאין כל סיכוי בערעור על פסק דין בעניני משפחה והוא סוף הדרך, אינה עוד נכונה. ההפך הוא הנכון, ערכאת הערעור בגישתה הרחבה עשויה להתערב בממצאים העובדתיים ולהפוך את פסה"ד על פיו. על פי הפסיקה הזו ההתדיינות העובדתית עברה גם למגרשו של ביהמ"ש המחוזי בשבתו בערעור כך שהסכסוך בענייני משפחה ישוחק איפוא בשתי ערכאות.
