בע"מ 9267/09 בביהמ"ש העליון
כב' השופטת ע. ארבל קבעה בהחלטתה זו, כי יש להשעות תביעות של בן זוג, כולל תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים, כאשר זו משרתת את התכלית של חתירה להסדר סופי כולל והוגן. במקרה זה היה ראוי (וזה לא נעשה!), כי פירוק השיתוף בדירת המגורים יידחה עד לאיזון משאבים כולל, כדי לתת הזדמנות לאשה לרכוש את חלקו של הבעל, שהוגדר חזק כלכלית, בדירה, באמצעות חלקה במשאבים המגיעים לה מן הבעל.
מעניין לציין, כי גם ביהמ"ש לעניני משפחה וגם ביהמ"ש המחוזי (בנצרת) שדנו בתיק זה לא ראו לנכון לעשות כן, כך נוצרו עובדות בשטח והדירה נמכרה לבעל.
נושא זה של מועד פירוק השיתוף בדירת מגורים משותפת הינו נושא מטריד, שכן מחד עומד לזכות כל תובע חוק המקרקעין המורה על פירוק שיתוף מיידי, ומאידך הזכות לאיזון המשאבים חשובה לא פחות. "התאמת" שני אינטרסים אלה הינה במוקד עניין מלאכתו של השופט.
כבר הדגשנו לא פעם, כי אם המחוקק לא ישכיל להטיל חובת היוון בנכסים פיננסיים מה תועלת לנו באיזון המשאבים? כך למשל אם קיימים כספים לטובת בן זוג בקופות הגמל, ביטוחי מנהלים ופנסיות, והוא אינו מוכן לשלמם לשני, כבר עתה, באמצעות אקטואריה והיוון, לא יוכל בן הזוג החלש לרכוש את חלקו של החזק בדירה באמצעות קיזוז. בכך החזק יוכל לרכוש את חלקו של השני ולשבת על הררי כסף שישולמו לחלש רק כעבור שנים רבות ובתשלומים עיתיים.
יש לתקן את החוק וליתן לביהמ"ש את הכח לעשות במקרים מסוימים חישוב היווני כדי "ליתן הזדמנות אף למבקשת לרכוש את חלקו של המשיב בדירה" כפי שכתבה כב' השופטת בהחלטתה. במצב הנוכחי צוברים בני הזוג זכויות רבות בקופות הגמל וקופות הפנסיה וכל אלה הינם כספים צבורים בסכומים גבוהים השוכבים להם בקופות לשנים רבות וללא מתן אפשרות לעשות חישוב היוונו של הכספים הללו. אין ספק, כי בן הזוג החלש יפגע קשות. וזה מה שקרה במקרה זה.
לאחרונה, נדרש לכך גם ביה"ד הרבני בנתניה, אשר הוציא תחת ידו פסק דין הדוחה תביעה להיוון הזכויות הן על פי הדין הקיים והן על פי ההלכה (דין תורה). על פי ההלכה לא ניתן לחייב לעשות היוון (הקדמת פירעון זכויות קודם שהגיע זמן מימושן). יחד עם זאת, ביה"ד הרבני הציע לבן הזוג התובע לשאת בנזק שייגרם לשני אם יעשה ההיוון באופן שהזכויות ייפדו קודם זמנן. (פסה"ד פורסם בנבו , תיק 1887-24-1).
