הערות לתמ"ש (י-ם) 1933/09
פסק דינה של כב' השופטת נילי מימון סגנית הנשיאה בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, שניתן זה עתה, הוא פנינה משפטית. פסה"ד סוקר בהרחבה רבה את נושא המוניטין האישי, שהוא בעצם כושר ההשתכרות העתידי. פסה"ד מאבחן היטב בין סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973 לבין סעיף 8 (2) לאותו חוק.
דהיינו עפ"י סעיף 5 לחוק, כושר ההשתכרות העתידי אינו נכלל כנכס בר איזון, אולם הוא כן נכלל בסעיף 8(2) לחוק המאפשר לביהמ"ש לסטות מחלוקת מחצה על מחצה של נכסי האיזון ומסמיך את ביהמ"ש לקבוע איזון על פי יחס אחר. זו אינה טעות של המחוקק, אלא בכוונה תחילה, כי כושר ההשתכרות אינו נכס בר איזון עובר לסוחר לחלוקה בעת הגירושין. (יחד עם זאת, יש דעה אחרת, כי כושר השתכרות עתידי נכלל בסעיף 5 לחוק כ"נכס עתידי").
בכל אופן קובעת כב' השופטת כי במקרה הזה, כיוון שיש לבעל כושר השתכרות עתידי העולה על כושרה בסכום של 3,000 ₪ לחודש למשך 4 שנים הרי זה 144,000 ₪, סכום שאותו חייבה בפסק הדין את הבעל לשלם לאשה. למה ארבע שנים? כי בתוך ארבע שנים הילדים יהיו בני 10 ו- 14 ואז יהיו פחות תלויים בטיפול האם.
כאן בעצם טמונה הבעיה, שכן הקביעה של ארבע שנים הינה למעשה סתמית ולא היתה שונה לו נקבע לפי 6 שנים, ומה במקרה שאין כלל ילדים קטנים או שהם כבר בני 14 ו-10? עוד לטענתנו טעתה כב' השופטת, שכן את ההפרש בסך 144,000 ₪, היה צריך לחלק לשניים, אחרת, לאשה יהא יותר מאשר לבעל, והאיזון אינו נכון. עד היום החוק, ולאחריו הפסיקה, לא התמודדו עם הקריטריונים לקביעת כושר השתכרות עתידי, ולמעשה עניין זה עדיין בחיתוליו.
הייתי רוצה להציע פתרון חשבוני פשוט וקל שאינו תלוי ב"גילאי ילדים" או במרכיבים "נזילים", אלא נוסחה אובייקטיבית פשוטה שנהוגה בחוק האמריקאי. הנוסחה קובעת, כי על כל אחד לשלם לשני 40% מהכנסותיו העתידיות שלאחר הגירושין במשך 50% מתקופת הנישואין שהיתה. נוסחה זו מחשבת בקלות את הפרשי כושר השתכרות שבין בני הזוג. הנוסחה הינה אובייקטיבית ואינה קשורה לילדים הזכאים למזונותיהם ממילא.
לביהמ"ש שיקול הדעת של התאמת האחוזים על פי המקרה, גילאי הילדים, מקרים מיוחדים כגון נכות או מחלה של מי מהצדדים, שינוי עתידי של השתכרות מסיבות שונות,. הכל תוך קביעת זמן תשלום אובייקטיבי לתשלום, בלא צורך באמות מידה מאולצות כמו בפסק דינה של כב' השופטת נילי מימון, אשר קבעה ארבע שנים על סמך גילאי הילדים, בלא נימוק ענייני- מהותי למה בגיל 14 ו-10 שלהם אין עוד צורך ל"התחשבן" עם הבעל על כך.
בהצעתי זו יוכל ביהמ"ש לקבוע למשל 20% מההכנסות למשך 30% מתקופת הנישואין או בדרך דומה כל חישוב אחר, ובכך לקבוע קריטריונים אובייקטיביים לחלוקת כושר ההשתכרות העתידי.
