הערות לבע"מ 7734/08+ 8167/08 , ביהמ"ש העליון 27.4.10
על פי סעיף 2 לחוק יחסי ממון תשל"ג- 1973 , טעון הסכם יחסי ממון אישור ביהמ"ש. על ביהמ"ש להיווכח כי בני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית והבינם את משמעותו ואת תוצאותיו המשפטיות.
אך מה דינו של נסכם ממון שלא אושר? עד היום נחלקו הדעות. היו דעות לכאן ולכאן. היו שסברו שהסכם יחסי ממון שלא אושר אף הוא עשוי להיחשב כתקף עפ"י דיני החוזים (בע"מ 4547/06 לא פורסם), והתוצאה היתה אי בהירות ומחלוקות.
תחילה נקבע (ע"א 168/83 שי נ' שי, פד"י לט(3)776), כי הסכם אינו נחשב הסכם יחסי ממון לפי תוכנו אלא עפ"י מטרתו- צופה פני גירושין, בעוד שהסכם (ממון) הנוגע ליחסים שוטפים בין בני זוג אינו הסכם ממון הקשור לחוק זה.
כך גם נקבע (ע"א 151/85 רודן נ' רודן, פד"י לט(3) 186), כי גם הסכם ממון שלא אושר יהיה בעל תוקף, אם בני זוג קיימו את ההסכם ופעלו על פיו. והנה כעת, ניתנה החלטה ע"י הרכב שופטים, בבקשת רשות ערעור שנדונה בביהמ"ש העליון, אשר קבע סוף סוף את הכללים:
1) בקובעו חובה עפ"י חוק לאשר הסכם, הציב המחוקק גבול ברור, הוא הגבול הקבוע בחוק שיש חובה לאשר הסכם יחסי ממון.
2) רק במקרים חריגים יחייב הסכם ממון שלא אושר. אלו המקרים בהם הצדדים נהגו על פיו. מתן התוקף הוא מכוח עקרון תום הלב, שכן צד מנוע מלטעון לאי אישור ההסכם, אם הוא נהג על פיו ואף זכה על פיו.
וכדי שהעניין יהיה ברור, כב' השופט רובינשטיין הדגיש מפורשות: "על ביהמ"ש לזכור, כי דרך המלך היא אישור ההסכם כדין בהתאם להוראות החוק".
הנה כי כן, בתי המשפט מצווים לקבוע כי הסכם ממון שלא אושר אין בו כלום, אלא אם כמובן יוכחו בעובדות כי הצדדים נהגו על פיו. אולם למרבה הפלא, ערכאת הערעור בביהמ"ש העליון סירבה להתערב במקרה הנוכחי, על אף שהצדדים לא נהגו על פיו אלא נהגו כחפצם ועל פי נוחותם, ושניהם מעולם לא סברו שהם מחויבים להסכם נקבע שההסכם תקף!!
ולא רק זו, אלא שהחלטה זו לא התמודדה ולא פתרה לנו את הסוגיה ההפוכה. בעניין בג"ץ 10605/02 יפה גמליאל נ' ביהד הרבני הגדול (פורסם בנבו) נקבע, כי יש עניין אחד שבו אין צורך לאשר הסכם יחסי ממון בין בני זוג והוא הסכם עפ"י הוראת סעיף 5(א)(3) לחוק על פיו נכסים שאינם ברי איזון הם נכסים שבני זוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם. ודוק- בכתב ללא כל צורך באישור כחוק.
הנה איפוא במצב השלילי- הוצאת נכס מכלל האיזון די בהסכם בכתב בעוד שצירוף נכס לאיזון דורש את אישור ביהמ"ש. על מה ולמה ההבדל? לכן ויתור על זכות למקרה של פקיעת הנישואין לא די שיעשה לו בכתב. זה כר נרחב לסכסוכים עתידיים. השימוש שעשה המחוקק במילה "בכתב" לא היה צריך להביא למסקנה שאין צורך לאשר זאת על פי חוק. הרציו הוא שוויתור על זכות במקרה של גירושין הינו בכתב וטעון אישור כחוק, וזאת כדי להגן על החלש.
התקווה היא, כי מכאן ואילך, לפחות, יהיה ברור לכל, כי כל הסכם ממון טעון אישור כחוק.
