הערות לבג"ץ 58/08 מיום 21.1.2010
מרוץ הגשת התביעות לביה"ד הרבני או לביהמ"ש הפך זה עתה למרוץ אולימפי של ממש, אשר התוצאה מוכרעת בו על פי דקות! בעניין שנדון לאחרונה הגישה האשה את תביעתה ביום 28.11.04 בשעה 11:47 ואילו הבעל הגיש בשעה 12:00. 15 הדקות הללו הכריעו לכאורה את מרוץ הסמכויות שבין הערכאות. ביהמ"ש העליון שנדרש לכך בבג"ץ 58/08 קבע, כי מבחן הזמן הוא הקובע. (רק אם היו שתי התביעות מוגשות באותם הדקות או השניות היינו מכריעים על פי מבחן שונה ממבחן הזמן).
מאחר שבעניין זה ניצחה האשה ב- 15 דקות, הרי שהיא "זכתה". במקרה זה היא הפסידה במרוץ כיוון שלא מסרה את התביעה לבעלה תוך זמן סביר (שיהוי של ארבעה וחצי חודשים), והרי שביה"ד הרבני קנה את סמכותו. זהו מקרה שבו יש חוסר תום לב מצד האשה, ושבינתיים בית הדין החל לדון בעניין.
אנו רואים איפוא, כי מבחן הזמן הינו המדד בתחרויות הריצה שבין הערכאות, עד כדי פער של 15 דקות! יתכן שמשום שיש קשיי חניה ליד בית הדין הרבני בחיפה איחר הבעל להגיש תביעותיו, בעוד ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה יש חניון מסודר ולכן האשה זכתה במרוץ.
האבסורד הזה של מרוץ הסמכויות לא פסק מאז שנת 1953 עת נחקק חוק שיפוט בתי דין רבניים תשי"ג-1953 (במחטף לילי בחצות הלילה, ערב צאת הכנסת לפגרה ביום 26.8.1953). העניין הוא ששני הצדדים שאצו כל אחד לערכאה אחרת שניהם היו בעצם חסרי תום לב, שכן ברגע שכל אחד רוצה להשיג את השני הוא עצמו חסר תום לב, שהרי הוא הגיש את תביעתו כדי לנצח במרוץ על הסמכות ולא משום שהוא באמת רוצה שידונו בתביעתו, הא ראיה שהאשה החביאה את התביעה בכיסה במשך ארבעה וחצי חודשים!
המרוץ במקרה זה הסתיים בהפרש של 15 דקות, נמשך לאחר מכן בערכאות במשך שנים רבות, ורק לאחרונה 21.1.2010, חמש שנים לאחר מכן, הכריע בג"ץ כי למרות שהאשה זכתה במרוץ הזמן היא הפסידה בסמכות ושוב בגלל הזמן- השיהוי במסירת התביעה…
אגב בדיון שהתנהל בכנסת באותו ליל שימורים (26.8.1953). התומכים בחוק טענו שהוא טוב ויעיל, לעומתם טען חבר הכנסת מאיר וילנר כי המילה "גירושין" הינה מילה חשוכה האומרת שהבעל מגרש את האשה, דבר המהווה אי שוויון, השפלת כבד האשה וכבוד האדם, וכל זה הוא "מעשה בריונות חוקתי..מעשה טרור לגבי העם". וכבר למחרת החלת החוק על העם היהודי החלו לעסוק במרץ בשאלת הנהגת נישואין אזרחיים. בכך עוסקים עד עצם היום הזה, למעלה מ- 57 שנים, וטרם הוחלו נישואים אזרחיים.
