בישראל יש כיום שכבה גדולה של אוכלוסיה מבוגרת בעלת ממון רב. אותם זקנים וקשישים מחפשים מה לעשות עם כספם והם נופלים כטרף קל בפני כל מי שמספק להם רצונם. אין שום קושי להשפיע על זקן להעניק מרכושו כנגד הטבות שונות, כעזרה גופנית פיזית או סיפוק מיני. זכותו של הקשיש לעשות ברכושו כעולה על רוחו אלא שתמיד קיימת הבעיה של כשירותו לעשות צוואה לנוכח מצבו הקוגניטיבי ו/או מצבו הפיזי שבו הוא תלוי באחרים.
ציידי הצוואות מתרבים מיום ליום, שכבת האוכלוסייה המבוגרת וההון הרב שהיא אוחזת, מזמינה אליה ציידי צוואות העוטים על הטרף.
רק לאחרונה, ביטל ביהמ"ש לענייני משפחה שבת"א (בפני כב' השופטת ורדה פלאוט) צוואה בפני שני עדים שהוכחה כמזויפת. בצוואה המזויפת "ציווה" המנוח את עזבונו, ששוויו מעל מליון דולר, לטובת המטפל שטיפל בו בערוב ימיו. כפי שהתברר במשפט, המטפל לא ידע שיש למנוח שנים עשר קרובי משפחה רחוקים, שהם יורשים על פי דין. כחצי שנה לאחר פטירת המנוח, שלף המטפל את הצוואה והגישה לאישור בית משפט, מתוך תקווה שלא יקומו מתנגדים והוא יגרוף, בשקט רב, לכיסו מיליון דולר ואף יותר.
במשפט שהתנהל כשמונה שנים, הובאו ראיות רבות ביניהן שלוש חוות דעת של מומחים להשוואת כתבי יד אשר קבעו שחתימת המנוח על הצוואה אינה חתימתו, אלא חיקוי על פי מקור. נשמעו גם עדויות של מומחים רפואיים מהדרגה הראשונה. בסופו של דבר, המשפט הוכרע גם על סמך חקירת העדים אשר לא ידעו לזהות את דלת דירתו של המנוח, את ביתו ואת חדרו. כך קבע ביהמ"ש שאפילו אם העדים הינם דוברי אמת, הם הובלו לדירה אחרת, ראו שם אדם אחר וחתמו על צוואה שאינה צוואתו של המנוח. המטפל "גרר" את העדים למקום אחר ועשה להם "הצגה". המטפל חוייב לשלם ליורשים על פי דין 100,000 ₪ ע"פ דין.
סוגיית ציידי הצוואות מטרידה קשות, שנים רבות, את בתי המשפט בכל הארץ. העניין חמור עוד יותר כאשר החוק הישראלי אינו מקנה כל הגנה לקרובי המשפחה של המצווה. הגנה זו, הנקראת "שריון", קובעת, כי קרובי המשפחה יקבלו בכל מקרה חלק מרכושו של המנוח. אין בישראל הגנה כזו ולפיכך כל צָיד צוואות יכול לזכות בכל רכושו של המנוח.
בימים אלו עוסק ביהמ"ש המחוזי בנצרת בערעור שהוגש על פסק הדין, אשר קבע כי צוואה שנעשתה לטובת הרב של היישוב הינה כשרה משום שהצוואה נעשתה לטובת העמותה ולא ישירות לרב היישוב וזאת למרות שהעמותה והרב חד הוא. תושב היישוב הלך שבי אחר הרב וציווה לו את כל רכושו, לא לפני שביקש מהרב להרשות לאשתו לגור בדירה עד יום מותה. לאחרונה היא נפטרה והרב מבקש לממש את ה"זכייה", על אף שנקבע על יד בית המשפט שהוא השתתף בעריכת הצוואה.
בעניין אחר, הנדון אף הוא כיום בביהמ"ש לענייני משפחה שבנצרת, טוען עורך הדין ששימש עורך דינו של המנוח, כי הוא יורש על פי הצוואה, ממנה משתמע, כי המנוח הוריש לו על אף שהייתה לו אישה ושלוש בנות אותן אהב באופן מיוחד.
במקרה אחר, שהתברר בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, טענו שתי נשים כי הן אוחזות בצוואה לטובתן, שנמצאה במעילה של המנוחה שגרה בבית אבות. זאת לאחר פטירתה, עת הן פינו את מיטלטליה. אף כאן נדחתה התנגדות על ידי בית המשפט לאחר והן זכו ברכושה של המנוחה. אף שלא היו יורשות על פי דין של המנוחה (קרובי משפחה).
החופש של עשיית הצוואה הפך לשדה פתוח שרבים מנסים לחרוש בו. בעזרת צוואה פשוטה, הכתובה בכתב יד, ניתן לגרוף הון רב. צריך רק לאתר אנשים קשישים וגלמודים, לצוד מהם צוואה והכסף בידך, חף מכל מס או מע"מ. התנהלות זו של החוק בישראל הינה מסוכנת ואפילו שערורייתית. בעבר הוצעו הצעות להטלת מגבלות שונות כדי למנוע זאת, כמו צרכי עשיית צוואה מיוחדות, שריון רכוש, צילום עשיית הצוואה- אך כל אלו לא התקבלו.
