הכתובה כמסמך מחייב

מבוא

פתאום נודע לכולם כי הכתובה הינה מסמך מחייב בעל חשיבות. אלו ואלו גילו לתדהמתם כי הכתובה הינה שטר חוב מחייב לכל דבר ועניין וכל אותם בעלים מזלזלים שהתחייבו סכומים אדירים לצרכי התפארות, מצאו עצמם נדרשים לשלם את סכום הכתובה, טבין ותקילין, אם בעת הגירושין, אם לאחר פטירתם מכספי עזבונם.

כדי לעשות סדר, נבהיר מיד כי הכתובה משחקת תפקיד בעל חשיבות בעת הליכי הגירושין, דווקא בביה"ד הרבני ואילו עם פטירת הבעל – הכתובה עוברת לזירה אחרת – לבית המשפט לענייני משפחה.

בביה"ד הרבני נדון העניין לפי הדין האישי בעוד שבביהמ"ש לענייני משפחה, כאשר נדון העניין במסגרת תיק העזבון, קיים חוסר בהירות מסוים.
הדעה השולטת היא שיש לדון בעניין הכתובה לפי חוק הירושה תשכ"ח-1968 ואולם ישנם פסקי דין בעניינים שונים שדנים בעניין זה הכתובה לפי הדין האישי.

הבעיה העיקרית היא כמובן סכום הכתובה שעליו מתחייב הבעל לשלם לאשה והוא אכן נדרש לשלמו בעת הגירושין או מתוך עזבונו. נדגיש כי מדובר אך ורק בנישואין דתיים – כדמו"י, שהרי בנישואין אזרחיים או נישואים אחרים, אין כתובה.
ענייני גירושין – ביה"ד הרבני

יותר ויותר אנו מוצאים כי בתי הדין הרבניים מחייבים את הבעל לשלם לאשה את סכום כתובתה בעת הגירושין, אם כי יש מחלוקת אם סכום הכתובה צמוד למדד או למדד אחר ובכל אופן ברוב המקרים הסכום אינו צמוד.

לאחרונה ת.פ. נ' א.פ. פסק ביה"ד הרבני (ברוב דעות) ברחובות (16.10.2006), כי על הבעל לשלם לאשה את כל סכום כתובתה בעוד שדעת המיעוט סברה שעליו לשלם לה מחצית כתובתה.

בדעת מיעוט, אב"ד הרב נחום גורטלר, פסק לאשה מחצית כתובתה, לאור העובדה שהאשה דרשה להתגרש. היא אומנם התנהגה בצורה פרוצה, אולם היתה מוכנה להיבדק במכונת אמת, אולם לב הדיין אינו שלם לפסוק לה את כל סכום כתובתה ולכן זכות הדיין להטיל פשרה וליתן לה מחצית כתובתה.

דעת הרוב, לעומת זאת, סברה שתביעת האשה לגירושין במקרה זה אינה גורמת להפסד כתובתה כי יש לה נסיבות צודקות וגורם הגירושין היה הבעל, ועל כן חייב הבעל לשלם לה את מלוא ערך כתובתה בערך הדולרי. (ויש לקזז מהכתובה את מה שלקחה מהרכוש המשותף מעבר למגיע לה על פי הדין – הדין האישי והחוק).

בעניין אחר, ר.ל. נ' ה.ל. קבע ביה"ד הרבני הגדול, ביום 16.7.03, כי מאחר וכתובת האשה מגיע לסך של 500,000 ₪, לא ניתן לחייבה להתגרש בלא שהבעל ישלם לה סכום זה או את רובו.

אך לא תמיד זה כך, ביה"ד הרבני הגדול התאמץ לקבוע כללים בעניין (ללא הצלחה). בפס"ד מיום 22.2.05, נפסק ע"י אבה"ד הרב ש. דייכובסקי (דעת מיעוט) שיש לקבוע בכתובה סכומי מינימום, לאישה ענייה – 48,000 ₪ ואילו לאשה עשירה – 120,000 ₪ וכל סכום שהבעל התחייב בו שהוא מעל לסכומים אלו הרי שהוא סכום מוגזם ואין לחייבו על כך (במקרה זה סכום הכתובה היה 500,000 ₪). דעת הרוב פסקה סך של 18,000 ₪ בלבד.

בביה"ד הרבני בנתניה, ביום 11.1.06, חוייב הבעל לשלם לאשה את סכום כתובתה בסך 180,000 ₪ ואפילו קודם שיתן לה את גטה.

כמובן שהאשה לא תמיד זכאית לכתובתה. אם האשה מחוייבת בגט על פי העילות שבדין, היא לא תהא זכאית לכתובתה.

בעניין אחד נקבע (21.6.06) ע"י ביה"ד הרבני הגדול כי לאור זאת שהאשה אינה רוצה בשלום בית, שהיא הוציאה נגדו צווי הגנה והסתת הילדים, היא אינה זכאית לכתובה, מה גם שהתכולה שהושארה לה שווה את עיקר כתובתה.
בעניין אחר, קבע ביה"ד בפ"ת (בדעת רוב), 2.2.04, כי גבר שהפך להומוסקסואל אינו חייב בכתובתה, אך דעת המיעוט קבעה שהוא חייב לשלם לאישה את מלוא כתובתה בסך 180,000 ₪ צמוד מיום פסה"ד.
ביה"ד הרבני בחיפה חייב בעל לשלם לאשתו מלוא כתובתה בסך מליון ₪ (7.3.01) וביה"ד הרבני הגדול חייב בעל לשלם לאשתו 555,555 ₪ סכום התחייבותו בכתובה (14.3.00).

ביה"ד הרבני האזורי חיפה, קבע ביום 14.5.06 כי מאחר והצדדים מורדים זה בזה ורוצים להתגרש והאשה תקבל רכוש בעלה על פי חוק יחס ממון, היא אינה זכאית לסכום התחייב הבעל.

סיכומו של דבר הוא כי לכתובה ערך כספי וכח מיקוח רב. על האשה לדעת לעשות בה שימוש נכון כדי לזכות ביתרונות כספיים כאלו או אחרים כדי להשיג הסכם גירושין לטובתה.

הפתרון של הבעל בסוגיה הזו הינו פשוט. לא להתחייב בכתובה בסכום משמעותי. קביעת הסכום נתונה באופן שרירותי בידו ויש ביכולתו לקבוע סכום מזערי, לקבוע מפורשות שהסכום אינו צמוד, או להצמידו למטבע חוץ או לכל מדד שיחפוץ.

תביעת כתובה מן העזבון

עניין זה מסור לביהמ"ש לענייני משפחה.
נזכיר את הוראות חוק הירושה לפיהן – סע' 11 ג' לחוק – מה שהאשה מקבלת על פי כתובתה יקוזז מחלקה בעזבון, אם יש כזה. היה והבעל לא הוריש לה דבר, כי אז תתייצב האשה (כעת אלמנה) וכתובה בידה ותגרוף לכיסה את סכום הכתובה.
על פי סעיף 104 (א) (3) לחוק הירושה, היה וסכום הכתובה הנתבע מן העזבון הינו מופרז יכול ביהמ"ש להפחיתו לסכום סביר בנסיבות העניין.

לאחרונה בעניין ד.ר. נ' א.ר ז"ל ואחרים, תמ"ש 39570/98 (חיפה) קבעה כב' השופטת אלה מורז כי האשה זכאית לגבות מן העזבון סך של 200,000 ₪ על אף שכתובתה היתה בסך 50,000 ל"י שהם 5 ₪. ביהמ"ש הצמיד את הסכום למדד קצבאות המוסד לביטוח לאומי וקבע אותו לסך של 200,000 ₪. אולם הצמדה מסוג זה הינה נדירה. יש שמצמידים את הסכום למדד ויש שאין מצמידים כלל, יש שמצמידים זאת להצמדות שונות ומשונות. חוסר האחידות הזה הינו אבסורדי ולא יתכן שסכום הכתובה המגיע לאלמנה יהיה תלוי בהרכב כזה או אחר של בית המשפט לענייני משפחה…

כך למשל כב' השופט י. גייפמן (משפחה ת"א) קבע כי סכום הכתובה צמוד למדד מיום הנישואין!! (פדאור 01 (5) 66 הלוי נ' הלוי). בעוד שכב' השופט גרמן קבע כי סכום הכתובה צמוד לקצבאות המל"ל.

תביעת האלמנה לקבלת הכתובה הינה בעלת סיכוי גבוה ואפילו בטוח, בעוד שתביעת אותה אשה בהליכי גירושין לקבל את סכום כתובתה תלוי בגורמים רבים.

האפשרות היחידה שלא לשלם לה את סכום כתובתה מתוך העזבון תהיה אפשרית, על סמך סע' 57 ב' לחוק הירושה הקובע שאם בימי חייו של המנוח נשללה מן האשה על פי פסק דין, זכותה למזונות, ניתן יהיה לגלגל זאת גם לכיוון הכתובה (ראו שרלוטה לוי נ' עזבון המנוח יוסף לוי פד"י כד (2) עמ' 720).

בעניין עזבון אורי בר ז"ל בע"מ 106/02 (חיפה) שרי בר נ' עזבון אורי בר ז"ל תק-מש 2001 (2) 174, החיל ביהמ"ש המחוזי בחיפה בתביעת האלמנה לכתובה מן העזבון, את הדין האישי וקבע כי על פי תקנת טוליטולא האשה זכאית לכתובתה, כי הבעל לא יוכל להתחמק מכך על ידי עשיית צוואה, אולם האשה לא תוכל לקבל מן העזבון סכום כתובה העולה על מחצית העזבון. החידוש של כב' השופט יעקובישווילי בפסה"ד הוא השימוש בדין האישי במסגרת חוק הירושה. ואולם מרבית פסקי הדין לא ייבאו את הדין האישי לתוך חוק הירושה. בעניין זה קבע ביהמ"ש כי סכום הכתובה שהיה סך 3 מליון ₪ לא יהיה צמוד.

חשוב לציין כי זכות האשה לכתובתה אינה גורעת ואינה פוגעת מזכותה לתבוע מחצית מנכסי הבעל מכח הלכת השיתוף או חוק יחסי ממון. בשני המקרים קודם תזכה האשה ברכושה שלה ולאחר מכן היא תגרוף לכיסה את סכום כתובתה מתוך חלקו של הבעל המנוח. זאת לא תוכל לעשות בהליכי הגירושין כיוון שביה"ד הרבני נוהג לקזז את מה שהיא מקבלת מכח הלכת השיתוף או חוק יחסי ממון מסכום הכתובה.

לסיכום

קביעת סכום הכתובה הוא בידו של הבעל. אולם משעשה הבעל את הכתובה והתחייב בסכום כספי כפי שהתחייב אין לו דרך חזרה. האשה תהא רשאית לתבוע זאת בימי חייו – בהליכי הגירושין ולאחר פטירתו – מעזבונו.
כיוון שמצינו וראינו בעלים שמתחייבים בסכומים אדירים כמו מליון דולר וסכומים דומים, הורתה הרבנות הראשית לעורכי החופות שלא להתיר לבעל לעשות כתובה העולה על מליון ₪. זאת כמובן לא מתוך דאגה לבעל אלא כדי שלא תהא הכתובה "כתובה מוגזמת" , דבר העלול להביא לפסילתה מדין אסמכתא (לא כלום) והבעל עשוי להימצא עם אשתו בלא כתובה (זו ביאת זנות).

עורכי החופות אולי נזהרים כיום שלא יעשו כתובות העולות על מליון ₪, אולם עורכי החופות אינם מזהירים את הבעל בדבר התוקף המחייב של הסכום אותו הוא נוקף. הבעל לא יודע את כל מה שכתבנו לעיל ואין לו כל בעיה לנקוב בסכומים כמו 555,555 ₪ או מליון ₪ ולהרשים בכך את הכלה ואת קרוביה וכל האורחים.

רשימה זו ראוי שתובא לידיעת החתנים הנישאים בנישואים על פי דין תורה (כדמו"י). מדובר בד"כ בבחורים צעירים וחסרי נסיון נישואי, בעלי רצון להרשים.
תובנה למצבם המשפטי בשל סכום הכתובה אותו הם מתחייבים ימנע סכסוכים מיותרים הן בין הבעל לאשה בהליכי הגירושין והן בין האלמנה ליורשיו האחרים של המנוח, שהם בד"כ ילדיו מנישואין לאלמנה וילדיו מנישואיו הקודמים.