הערות לפסק הדין ע"מ 1167/07 (21.10.09) מחוזי ת"א
מזונות הילדים בין הורים יהודים הם על פי הדין האישי, קרי דין תורה. הנטל על פי הדין האישי מקדמא דנא מוטל על האב, כאשר למעשה "השתחררה" האם מעול מזונות הילדים. זאת בשונה מהוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט- 1959 החל על בני זוג שאינם יהודים ואשר ואשר שם נקבע בסעיף 3(ב) כי: "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא" ביהמ"ש העליון בכמה פסקי דין קבע (בדעת רוב!!), כי אין תחולה להוראות החוק שעה שמדובר על בני זוג יהודים.
הצעד הראשון לכיוון חלוקת נטל המזונות בין ההורים היה בפס"ד בע"מ 2433/04 , שם קבעה כב' השופטת א' פורקצ'יה, כי יש לקחת גם בחשבון את יכולתה הכלכלית של האם שבמשמורתה מוחזקים הילדים. פס"ד זה ואחרים "גילגלו" קצת מהנטל של מזונות הילדים לכיוון האם אך לא באופן ממשי כהוראת סעיף 3(ב) המצוטט לעיל. אולם לאחרונה ביום 21.10.09 חל מפנה.
בפסה"ד המעמיק שניתן בערעור משפחה ע"י כב' השופט י' שנלר, אליו הצטרפו חברי ההרכב (ע"מ 1167/07 מחוזי ת"א) בחן כב' השופט את הנושא מן הפן ההסכמי שבין ההורים. עד כה היה ברור כי ההורים אינם יכולים לעשות הסכמים על גבו של הילד ולכן הסכם הגירושין שבו נקבעו מזונותיו ע"י ההורים אינו מחייב אותו. ההלכה הפסוקה היא, כי הילד חופשי לתבוע את מזונותיו, על אף האמור בהסכם הגירושין והוא יקבלם, כפי שייפסק, ללא כל קשר לפן ההסכמי שבין האב והאם. זה כמובן פגע בחופש החוזה של ההורים להגעה להסכם גירושין שכן אלו לא יכלו להסכים על גובה מזונות הילדים אם האם תוכל רבע שעה לאחר הגירושין לתבוע מזונות הילדים לא כל קשר למוסכם.
בעבר היו עורכים הסכמי שיפוי שאושרו ע"י ביהמ"ש העליון (דנ"א 4/82 קוט נ' קוט פ"ד לח(3) 197), אלא שבתי המשפט לא אהבו זאת והטילו בעת אישור ההסכם הגבלות והסתייגויות על השיפוי כדי לנטרל את השיפוי. ושוב נותר הפן ההסכמי חשוף.
כעת קובע ביהמ"ש, כי העניין המהותי בענייני מזונות ילדים הוא אופן חלוקת הנטל "מי יישא בהם, הנסיבות שיש בידי ההורה המשמורן להשלים צרכיו.." (שם, סעיף 34 לפסה"ד).
כי על כן קובע ביהמ"ש כמה כללים אשר יש בהם לחזק את הפן ההסכמי ולמנוע את "פתיחת" המוסכם בהסכם הגירושין בעניין המזונות:
א. אם אכן נבחנה שאלת המזונות ע"י ביהמ"ש, הקטין כבול למוסכם ויהא עליו להוכיח שינוי נסיבות (מהותי).
ב. אם לא- הקטין חופשי לתבוע.
ג. אולם בתביעה הזו ייבחנו הנסיבות שהיו בעת כריתת הסכם הגירושין והאם קופחו זכויותיו. אם קופחו יוכל לתבוע ללא צורך בהוכחת שינוי נסיבות.
ד. שאלת קיפוח זכויותיו תיבחן עפ"י מכלול הנסיבות על רקע ההסדרים אשר בהסכם וביכולתה הכלכלית של האם בעת עריכת ההסכם. אם האם יכולה לספק את החסר, הרי שאין מדובר בתביעה ראשונית של הקטין.
ה. בנוסף, אם עבר זמן רב בין עריכת הסכם הגירושין לבין התביעה החדשה, יש בכך להוכיח כי האם יכלה לספק את צרכי הקטין, הכל בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה.
ואכן המסקנה העולה מפסה"ד, שאם ההורים חלקו ביניהם את הנטל בעת עריכת הסכם הגירושין, חלוקה הוגנת וסבירה, הרי שהקטין כבול להסכם ואינו יכול לתבוע את מזונותיו (ע"י האם בד"כ) ללא הוכחת שינויי הנסיבות באופן מהותי.
פסה"ד נותן איפוא רוח גבית חזקה להסכמה בענייני מזונות ילדים הנעשית בהסכם הגירושין שיש בה חלוקת הנטל בין ההורים. בניסוח הסעיף בהסכם הגירושין יש לקבוע שהאב ישלם למזונות הילדים סכום מסוים ובכל יתר מזונותיהם וצרכיהם של הילדים תשא האם, אשר יש ביכולתה לעשות זאת מכל מקור שהוא, לרבות מהכנסותיה ומרכושה.
במקרה הספציפי, קבע ביהמ"ש, שהיה לאם יכולת להשלים את החסר ולפיכך בוטל פסק הדין אשר הגדיל את חיוב האב במזונות הילדים.
