תמ"ש 13630/08 פלונית נ' אלמוני (משפחה, חיפה)
כידוע הפנסיה הינה נכס הוני משותף למי שנישא קודם 1.1.74, ונכס הוני בר איזון למי שנישא לאחר מכן. אולם לא תמיד בני הזוג פורשים יחד לגמלאות (או פנסיה מוקדמת) במועד אחד. יוצא איפוא שהאחד מקבל פנסיה והשני עדיין עובד, אם כשכיר ואם כעצמאי. האם ביהמ"ש יורה על חלוקה מיידית של הפנסיה, כך שהפנסיונר יפריש מחצית מהפנסיה שלו לבן זוגו שעדיין שכיר העובד, ואילו זה לא ייתן לו מאומה?
בעניין הנ"ל, קבעה כב' השופטת אספרנצה אלון , כי אכן כך. הבעל שמקבל 7,000 שח כפנסיה ישלם לאשה 3,500 ₪ ואילו היא תמשיך ותשתכר 8,200 ₪ נטו, כך שיהיה לה גם זה וגם זה, ובסה"כ 11,700 ₪ (ולבעל נותר רק 3,500 ₪) וזה הוגן. נימוקה של כב' השופטת היה , כי אין בכך נסיבות חריגות המצדיקות פגיעה בזכויות הקנייניות של האשה, שכן לבעל יש יותר רכוש.
מנגד, בעניין אחר, כב' השופטת א' מירז בתמ"ש 17930/02 (משפחה חיפה) קבעה כי כל צד יישאר עם הכנסתו עד יציאת האשה לגמלאות, שאז יאוזנו מחדש הפנסיות של הצדדים באופן שווה ובהתאם, גם כאן היה מודבר בבני זוג שנישאו קודם 1974.
בשני המקרים הנ"ל היה מדובר על הלכת השיתוף, שכן הם נישאו קודם 1974.
יש להניח שהתוצאה היתה שונה לו היה מדובר באיזון המשאבים, שכן עפ"י איזון המשאבים, לבן הזוג אין זכות למחצית מהפנסיה של בן זוגו, כי אם זכות שעל פי סעיף 6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, לקבל את מחצית ההפרש מכלל הנכסים. הוראת סעיף 6 מקשה מאוד על איזון הפנסיה, שכן מדובר באיזון ולא חלוקה.
הכיצד תוכל לפעול עפ"י סעיף 6 לחוק כשמדובר בתקבול חודשי, שלא ניתן עפ"י חוק לחייב את מקבלו להוונו ולשלם מחצית לשני? לפסיקה בוודאי יהיו פתרונים, אם כי הדבר טעון תיקון בחוק, לרבות לעניין חיוב בתשלום היוון עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש.
במקרה דנן מדובר בתוצאה לא צודקת ולא הוגנת, שכן הבעל מתחיל לשלם לאשה מחצית מהפנסיה שלו, בעוד שזו ממשיכה וצוברת זכויות פנסיה לעצמה שאינן לחלוקה (ולכן לבעל יהיה פחות ממחצית הפנסיה שלה), שכן מועד הקרע כבר חלף עבר.
האם המסקנה הנגזרת היא שיש להינשא בגילאים שווים?
