סכסוכי גירושין אינם רק על רכוש או כסף, אלא גם על אזורי מגורים, היינו המקום שבו ההורה המשמורן יתגורר עם הקטין במשך השנים שלאחר הגירושין ולעיתים מדובר בתקופה ארוכה. בתקופה הזו ההורה המשמורן מבקש לעבור לגור בעיר אחרת מרוחקת, עקב נישואין או לימודים, או פרנסה, או כל סיבה אחרת. המעבר יוצר משבר חדש.
הניתוק של הקטין מן ההורה השני הופך להיות משמעותי יותר, רחוק יותר, בלתי נסבל ואפילו בלתי אפשרי.
הכלל הוא שללא הסכמת ההורה השני, לא יוכל הורה משמורן לקחת את הקטין ולעבור לגור במקום אחר שהוא מרוחק ממגורי ההורה השני.
הסכמה זו, או אי הסכמה, יכולה להנתן כבר בעת עריכת הסכם הגירושין, בו נקבע "סעיף רדיוס", באופן שמוסכם מראש כי ההורה המשמורן לא יעבור לגור עם הקטין לאזור אחר המרוחק ממנו מעל טווח מסויים. כך למשל הורים המתגוררים במרכז, מתנים בהסכם שההורה המשמורן יגור בין חדרה לגדרה, או מצומצם יותר, בין נתניה לרחובות, ואפילו יש כאלה המתנים זאת כמגורים ב"גוש דן" וכן הלאה ויש כאלה שמסכימים אפילו על מרחקי נסיעות.
אך מה דינו של הורה משמורן שאין נגדו סעיף רדיוס וברצונו להרחיק למקום מגורים אחר, ללא הסכמתו ואישורו של הורה השני.
במקרה כזה עליו לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה, על מנת להגיש בקשה לקבלת אישור על הרחקת הקטין לאזור המרוחק ממקום מגורי ההורה השני.
לפתחו של ביהמ"ש מונחים אינטרסים שונים של הקטין בעיקר, אם זו אכן טובתו של ההורה המשמורן ושל ההורה שאינו משמורן, ואשר הקטין מורחק ממנו באופן שרירותי למקום שההורה המשמורן בוחר בו ולעיתים מדובר, בהפתעה – מהיום למחר.
מה אם כן יעשה ביהמ"ש?
לאחרונה נידון עניין כזה בשתי ערכאות וזאת בעניינם של ע.פ. נ' פ.ל, הקטין הינו בן 6 נולד בירושלים והתגורר בירושלים עם אמו שהתגרשה מאביו לפני כמה שנים. אביו מתגורר אף הוא בירושלים. האם ביקשה לעבור לגור בעיר אחרת שבשפלה וזאת לצורך לימודי פוסט דוקטורט. האב כמובן התנגד. ביום 22.8.06, בביהמ"ש לענייני משפחה, תמ"ש 25399/00 (י-ם) קבע כב' השופט שלמה אלבז כי יש להקל על ההורה המשמורן בקשר עם הקטין ולפיכך הדרישה שהקטין ישאר בי-ם ועל האם לנסוע מדי יום ללימודיה בעיר אחרת תפגע בה. על האם להיות בקרבת הקטין "ככל שהמרחק בין האם לבין הבן יהיה רב יותר יקשה עליה הדבר וזה יזיק לקטין". כמו כן, הוכח שהאם הפגינה גמישות רבה לעשות בעניין הביקורים.
האב לא ויתר והגיש על כך ערעור לביהמ"ש המחוזי (ע"מ 1061/06). הרכב השופטים י. עדיאל, י. צבן ומ.דרורי, דחה (ביום 7.11.06) את הערעור. ביהמ"ש קבע כי הרצון של האם להתקדם מבחינה אקדמית הוא רצון סביר ומקובל ויש לעודדו וכי האם זכאית לעשות כן ככל האדם גם היא היא גרושה ומחזיקה בקטין. זו התשובה לשאלה הראשונה.
השאלה השניה: אם על האם לנסוע מירושלים לעיר אחרת, תוך שהקטין נשאר בירושלים או שהקטין יעבור עימה והאב יסע מירושלים אליו, נענתה אף היא בחיוב, באופן שטובת הקטין שיהיה קרוב להורה המשמורן, אמו, או כהגדרתו "טובת הילד מחייבת את הקרבה הגיאוגרפית בין מקום עבודת האם למקום מגוריה עם הילד". לפיכך הכשיר ביהמ"ש את מעברה של האם עם הקטין לעיר אחרת.
בעניין דומה שנידון לאחרונה (11.9.06) בביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (חיפה) תמ"ש 7910/05, ביקשה האם לעבור עם הקטינה מצפון הארץ לתל אביב. כב' השופטת אספרנצה אלון קבעה לאמור: "משנבחר הורה להיות משמורן על פי משנהו, אין רצונו של אותו הורה לעבור למקום מגורים אחר כדי לסכן משמורתו בשל המעבר". לפי ביהמ"ש ובהסתמך על מומחים ניתן ההסבר כי להצלחת ההורה המשמורן, האם לבנות מחדש את חייו לאחר הגירושין, יש השפעה עצומה על הילדים. במקרים בהם האם הצליחה לארגן את חייה בעבודה טובה ו/או בקשרים חדשים וטובים היו הילדים בטוחים יותר.
המציאות מכתיבה שינויים משמעותיים בחייו של הקטין וכאן יש לאזן בין זכות האם לחיים חדשים לבין זכות האב שאינו משמורן לקיים קשר רציף עם הקטין ללא הכבדה יתרה וללא צמצום הקשר. במקרה זה הורה ביהמ"ש על חלוקת נטל ההסעות בין ההורים.
אחרי שסקרנו את הפסיקה האחרונה בעניין, לא נוכל להתעלם מהשאלה מה דין אותו "סעיף רדיוס" שנקבע מראש ומרצון בהסכם הגירושין?
נראה כי לסעיף הרדיוס משמעות חשובה בעת ההכרעה. מדובר בהתחייבות ברורה, הבטחה חוזית, הכל תוך צפיית העתיד והסתמכות.
יחד עם זאת ולמרות זאת, אם זו טובת הקטין להיות עם ההורה המשמורן המבקש לעבור לעיר אחרת, ומדובר בשינוי נסיבות של ממש, לא יהא מנוס מכך, אלא שעל ההורה המשמורן יוטלו כנראה חובות נוספים, בין שמדובר בנטל ההוצאות או אפילו בעניין המזונות.
